פסק-דין בתיק רע"א 1344/04

1.        בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.12.03 (כב' השופטת ה' גרסטל), במסגרתה נקבע כי המרצת הפתיחה אשר הגישה המבקשת נגד המשיבות תידון על דרך של תובענה רגילה. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.        ביום 27.1.03 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה על דרך המרצת פתיחה נגד המשיבות, במסגרתה עתרה היא, בין היתר, לאכיפתם של הסכמי מכר מקרקעין ולרישום הזכויות במקרקעין על שמה. יצוין, כי תובענה לביטול הסכמי המכר הנזכרים, אשר הוגשה על ידי המשיבות 1 ו-2, נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 25.11.99. ערעור על פסק הדין, אשר הוגש לבית משפט זה, נדחה אף הוא ביום 18.2.01 (ע"א 139/00). במסגרת המרצת הפתיחה העלו בעלי הדין טענות מקדמיות שונות. בין היתר עתרו המשיבות 1 ו-2 להעברתו של הדיון בהמרצת הפתיחה לפסים של תובענה רגילה. המבקשת, מצידה, הגישה לבית משפט קמא בקשה למחיקת תצהיר התשובה שהוגש מטעם המשיבות. ביום 17.11.03 אימצו בעלי הדין הסדר דיוני אשר הוצע להם על ידי הערכאה הדיונית. על פי הסדר זה, טענותיהם המקדמיות של בעלי הדין לא תוכרענה בשלביו הראשונים של ההליך. תחת זאת, תהא לבעלי הדין הזכות להעלות טענות אלו במסגרת סיכומיהם. עוד הוסכם, כי בעלי הדין יהיו רשאים "לחקור מצהירים וכן להגיש כל מסמך לרבות מסמכים מהתיק הקודם". בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסדר הדיוני האמור. מהחלטה זו אף עולה, כי לוח הזמנים להמשך ההליכים בתובענה ייקבע בהתאם להודעה שתגשנה המשיבות בעניין רצונן לזמן עדים מטעמן. ביום 3.12.03 הגישו משיבות 1 ו-2 הודעה לבית המשפט, לפיה מבקשים הם לזמן לעדות מטעמן תשעה אנשים (להלן - הבקשה לזימון עדים). עוד באותו היום החליט בית משפט קמא כי התובענה אינה ראויה להתברר על דרך של המרצת פתיחה, והורה על העברתה לפסים של תובענה רגילה. מכאן הבקשה שלפניי.      

3.        שאלת היותו של הליך המרצת הפתיחה האופן הראוי לבירור המחלוקות בין בעלי דין במקרה מסוים, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית (ראו תקנה 258 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בית המשפט שלערעור אינו נוטה, דרך כלל, להתערב בהכרעתה של הערכאה הדיונית בעניין זה (ע"א 2106/91 מזור נ' וחידי, פ"ד מז(5) 788, 793). במסגרת ההכרעה בשאלה הנזכרת נדרש בית המשפט ליתן משקל ממשי להסכמה המושגת בין הצדדים (ראו, רע"א 92/89 טלרד תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ נ' עירית לוד, פ"ד מג(1) 643). בפרט כך, מקום בו הערכאה הדיונית היא היא שיזמה את ההסדר הדיוני אותו אימצו בעלי הדין. כאמור, במקרה שלפנינו הסכימו בעלי הדין להצעתו של בית המשפט, לפיה ההכרעה בטענותיהם המקדמיות - וביניהן הטענה כי התובענה אינה מתאימה להתברר על דרך המרצת פתיחה - תידחה עד לסיום ההליך. המשמעות המעשית של הסכמה זו הינה כי ההליך יתנהל במתכונת של המרצת פתיחה. על כן, היה על בית המשפט המחוזי ליתן משקל נכבד להסדר האמור. בוודאי שלא היה מקום לסטות מן ההסדר הדיוני מבלי לברר תחילה את עמדתה של המבקשת. זאת ועוד, קשה לקבל שבעל הדין שהיה צד להסדר הדיוני - במקרה זה המשיבות 1 ו-2 - יביא במו ידיו לסיכולו על ידי כך שיבקש לזמן לעדות תשעה עדים.

4.        לאור האמור לעיל, דינו של הערעור להתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 3.12.03 מבוטלת, איפוא. על בית המשפט המחוזי לבחון את הבקשה לזימון עדים על רקע ההסדר הדיוני, ולהחליט האם יש מקום להיענות לה, במלואה או בחלקה, לאור ההסכמה כי ההליך יידון במתכונת של המרצת פתיחה. ברי, כי אם לאחר בחינת טענותיהם של הצדדים בסוגיה זו תשתכנע הערכאה הדיונית כי ראוי שההליך יידון בדרך הרגילה - תהא היא רשאית להורות כן.

           המשיבות 1 ו-2 תשאנה בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח.

           ניתן היום, י"ט באלול תשס"ד (5.9.04).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: